בני נוער רבים מגיבים בצורות שונות ומגוונות למגיפת הקורונה – החל מאפאתיות וזלזול ( זה לא יכול להגיע אליי, בי זה לא יפגע, זה פוגע בעולם המבוגרים ) ועד לחרדה מוקצנת היכולה להביא לצמצום ממשי ולפגיעה משמעותית בתחומי התפקוד השונים. הקורונה יכולה לפגוע בחופש התנועה, בסקרנות ובנדידה שכה זקוק/ה לה המתבגר/ת , בפעילות הפנאי שלו (מסיבות, אירועים בלתי פורמאליים רבי משתתפים ועוד..) . מחשבות טורדניות הקשורות לזיהום/מחלות/פציעה או מוות מקבלות עתה משנה תוקף ויכולות להוביל לטקסים, לאי שקט, כפייתיות, עוררות רבה והפעלה של מקורות תמיכה רבים ביניהם הורים וצוותי חינוך ,כל אלה מצריכים השקעה אנרגטית רבה ואף מתישה .המתבגר/ת אשר עסוקים מאוד בשאלה כיצד אני נתפס בקרב קבוצת השווים שלי יכול לשאול עצמו בזמן בידוד, האם מתרחקים ממני ? האם הושם עליי אות קין , תיוג, האם יש עליי מעתה סטיגמה ? יכול לחוש בושה, אשמה והלקאה עצמית סביב קרבתו למוקדי סיכון . המתבגר בצר לו יכול לחוש כ" ארי בסוגר " ולהפר את תנאי הבידוד, להימצא בקונפליקט בינדורי עם גוון וכחני ומתריס מול עולם המבוגרים והוריו סביב שאלות הנוגעות לציות לחוק ולמסגרת ולהעלות טענות בדבר השרירותיות בכל אלה . עוד סוגיה העולה סביב נושא הבידוד אצל מתבגרים קשור בשלב ההתפתחותי הכה משמעותי שבו הם נמצאים הנפרדות והייחודיות שהם מבקשים לעצמם והקונפליקט שבין עצמאות לתלות , לפתע הם מתבקשים לשהות במחיצת משפחתם, הוריהם, להזדקק להם בנקודת זמן שבו יכלו הם לחשוב שכל זה כבר מאחוריהם . גם בשל קונפליקט זה בני נוער יכולים להימצא במצוקה מאוד גדולה אך יחד עם זאת לא לבקש עזרה או לפנות לסיוע ובכך להעמיק ולהסלים את מצוקתם . (פער השירות הגבוה המתקיים ביחסי הסיוע עם מתבגרים).

האינטרנט בעת הזו מהווה עבור המתבגר/ת מדיום תומך קיום משמעותי ביכולתו לגשר בין מרחקים תוך הפחתה משמעותית של הסיכון להידבק, יש בו פעילות פנאי, פעילות חברתית חוצת גבולות ומסגרות, אפקט הסרת העכבות הקשור לתקשורת ברשת מאפשר לו הסרת עכבות, שחרור קיטור ובחינת פנטזיות, ובעשור האחרון עולה כוחה של הרשת באופן שבו היא מאפשרת מרחב משמעותי ללמידה, להתייעצות ולתמיכה נפשית. בנקודת זמן זו אפיוני המרחב הוירטואלי יכולים לסייע רבות בהסרת עכבות הקשורות לפנייה לסיוע ולתמיכה כגון : בושה, אשמה, חרדה, סטיגמה ועוד, ובכך לקדם רווחה נפשית אצל בני הנוער.