שאלה: איך אתה ממליץ לבני נוער להתכונן לגיוס לצבא? תשובה: ישנם שני היבטים של הכנה לפני הגיוס – הכנה פיזית והכנה מנטלית. הכנה פיסית – גם לאלו מביניכם שאינם ספורטאים כדאי קצת להתאמן ולתרגל. לצאת לטיול שטח ליומיים–שלושה, לישון בשק שינה, וכל מה שיכול לדמות שהייה בתנאי שטח. הכנה נפשית – חשוב מאוד לתאם ציפיות, להבין שלא כל מה שאתם מצפים שיהיה אכן יתממש. לדבר עם מישהו שכבר היה בצבא ויכול לתת יותר מידע אמיתי. להכין מראש דרכי פעולה במקרה ומקרה שהציפיות לא מתממשות.
שאלה: הגיוס מלווה בהתרגשות רבה ובחששות גדולים. איך אתה ממליץ להתמודד עם חששות שעולים? תשובה: החרדה וההתרגשות הם טבעיים, והשינויים שמביא איתו הגיוס אכן גדולים. השליטה על האירועים המשפיעים על חיינו פוחתת באופן משמעותי.
לחלק מאיתנו, שיודעים מנסיונם האישי, שמידע מוקדם מסייע להם כדאי לשאוב כמה שיותר מידע עדכני ממי שכבר נמצא בצבא – ככל שתדעו יותר כך יהיו פחות סימני שאלה על מה שמצפה לכם.
נסו לשמור עד כמה שאפשר על הרגלים שהיו לכם בבית (כמובן שבמסגרת המגבלות), קחו איתכם משהו שאתם אוהבים מהבית (חפץ, שיר, חטיף טעים, תרגילי כושר ביתיים), אל תוותרו על מקלחת מרעננת בכל הזדמנות, שמרו על היגיינה כמה שתוכלו, ארגנו את סביבת האוהל, המיטה, החדר.
בצבא תפגשו בחבר´ה אחרים בני גילכם, וסביר להניח שיווצרו השוואות בין חברים שונים. נסו לבוא בגישה חיובית, ולא להמעיט בהערכה העצמית שלכם. זכרו שהשלב הראשון בצבא הוא המלחיץ ביותר, והוא אינו מכוון אישית לאף אחד. הטירונות היא הדרך הצבאית להכניס את כולם להרגלים הצבאיים ותקופה זו אינה מייצגת את מה שצפוי בהמשך השירות הצבאי.
ברגעי לחץ קשים – נסו להיזכר מה עזר לכם בעבר במצבי לחץ, הפרשנות שאנחנו נותנים לאירועי לחץ שונים מאחד לאחר, נסו להחזיר שליטה וחוסן לגוף, הרפו, הסדירו נשימה, אם אתם חשים כאב פיזי, סחרחורות, חולשות? גשו למרפאה, דאגו לשלמות הגוף.
תפקיד חברתי שמספק אתכם יסייע לכם בתמיכה וברכישת בטחון ברגעי עמימות, בלבול ובחוסר וודאות. הקבוצה תוכל לספק מידע, הכוונה, כתף, השתלבות. תקשורת בינאישית טובה תסייע לך בהשגת כל אלה. נדיבות והתנדבות הן ערכים מאוד נחשבים בקבוצות המתפקדות תחת לחץ צבאי, שפרו תכונות אלה ותזכו למקום של כבוד.
האם אמונה במשהו סייעה לכם בעבר בהתמודדות עם מצבי לחץ ומשבר – למשל אמונה דתית? ציונות? ערכים של נתינה ואחריות חברתית? חזקו אותם. הם אולי יעמדו לצידכם בשעת לחץ משמעותי.
מה עם המשפחה? האם מרגיש לכם הדוק מדיי? לוחץ? או אולי מצמיח? מאפשר ? האם שיחה עם אבא / אמא / אח שכבר שרת יכולים לסייע לך בהרגעה, בנתינת מידע או אולי סתם בידיעה שאי שם למטה קיימת "רשת בטחון"?
לחלק מאיתנו "לדבר על זה" מאפשר אוורור, שחרור של שסתום – לחץ, ואילו עצירה של הביטוי הרגשי יכול להרגיש "נורא", נסו למצוא בסביבתכם חבר/ה שניתן לדבר איתו, לשתף אבל גם להקשיב. טפחו יחסי מפקד- פקוד טובים, לעיתים המפקד הוא איש מבוגר עם נסיון חיים ויכולת הכלה, ובכלל קשרים עם המפקד לא יכולים להזיק. קשרי מפקד- פקוד טובים יכולים לסייע בניבוי מוצלח של השירות הצבאי.
שאלה: מאוד רציתי להגיע ליחידה מסויימת ולא קיבלתי את השיבוץ שרציתי. מה אפשר לעשות? תשובה: זה בהחלט יכול לקרות, וקשה יותר לשלוט בסיטואציות כאלו בצבא. גם אם לא קיבלתם את השיבוץ שרציתם, נסו לשכנע ואם לא, נסו לקחת את זה לכיוונים חיוביים, להוציא את המקסימום מהשיבוץ שכן קיבלתם ולהכין אלטרנטיבות. ניתן לבקש ראיון אישי עם המפקד, ולבדוק אפשרות של מעבר בתוך הבסיס מתפקיד לתפקיד.
שאלה: הגיוס לצבא כרוך בפרידה מהבית, מההורים, מהחברים. מצד שני אתה תקוע פתאום 24 שעות עם אנשים חדשים. איך מתמודדים? תשובה: השינוי בסביבה החברתית אכן משמעותי מאוד ודורש הסתגלות. החשיפה האישית בצבא מול הקבוצה והמפקדים נעשית בכל הרמות, ומכירים אותך בכוחך ובחולשתך. לכן חשוב לפתח את היכולת לנהל משא ומתן, להיפתח אל האחר ולקבל את השונה.
שאלה: מה לגבי חיילים עם קשיי ת"ש: מצב כלכלי בעייתי, חיילים בודדים? תשובה: למתגייסים שלהם תפקיד משמעותי במשפחה – ממלאים תפקיד של בן/בת זוג, עולים חדשים, ממלאים תפקיד של מפרנס, מלווים להורה/אח עם צרכים מוגבלים – או מתגייסים שהם חיילים בודדים, יש קשיים נוספים על הקשיים הרגילים. כדי להקל על התהליך, כדאי לדווח על מצבכם כבר בלשכת הגיוס, ולהביא את כל האישורים הדרושים כדי שיכירו במצבכם המיוחד. הצבא מאפשר לחיילים כאלה הקלות – החל מלינת בית, אישורי עבודה, סיוע בשכר-דירה, תשלומי-משפחה וסיוע לחיילים בודדים.
שאלה: איך מתמודדים עם ההורים? תשובה: הצבא מזמן עבור ההורים מציאות שונה כי יכולתם להתערב ולשנות את המצב משתנה. הורים שונים מתייחסים לגיוס ילדיהם באופן שונה, ולעיתים נוצרת תחושה של לחץ מצד ההורים. ישנם סוגים שונים של יחס הורים לגיוס. באופן כללי כדאי להבין שאני מתחיל להתנתק מההורים לפני הצבא. לפעמים העצות של ההורים כבר לא מדויקות, וצריך להחליט מה אני לוקח מההורים ומה לא, להסביר בעדינות שאני רוצה לחוות את הדברים באופן עצמאי. נסו לשתף את ההורים בתחושותיכם, אבל שמרו על עצמאותכם היא תעמוד לזכותכם בהמשך.
שאלה: באם חווים חרדה או מצוקה לאחר הגיוס, איך אתה ממליץ להתמודד עם כך? תשובה: כל מה שהמלצתי קודם נכון גם לאחר הגיוס. הסביבה הצבאית מעצימה תחושות של בדידות וחרדה והכל נראה יותר קיצוני. שתפו את החברים, פנו למפקדים, מצאו לכם חבר ביחידה שיעזור לכם להתמודד.
שאלה: איך פונים לקב"ן? תשובה: מבקשים הפניה מרופא היחידה, וגם מביאים חוות דעת מפקד. הצבא יאפשר לכם להיפגש עם קב"ן אם תבקשו.
שאלה: האם יש טיפים מיוחדים לבנות שמתגייסות? תשובה: לבנות ישנם קשיים יחודיים עם הגיוס. הצבא מזמן התמודדות עם חברה מעורבת ואינטימית. לעיתים יש תחושה שהצבא הוא מערכת גברית בעיקרה, ולבנות נוצר צורך להדחיק את נשיותן ולהיות "גבריות". כיום יש יותר ויותר תפקידים שפתוחים גם לבנות, וניתן לחתור למימוש עצמי. במקרים של הטרדה וגם במקרים של הריון בלתי רצוי, ניתן לפנות לעובדת סוציאלית נשים שנמצאת בכל מרחב, לא תהיו לבד במקרים הללו. בכל מקרה של קושי אני ממליץ לפנות למשק"ית החן או קצינת הח"ן ביחידה – שהיא נציגת הבנות במערכת הצבאית ויכולה לתת פתרונות למצוקות שעולות.
שאלה: מה לגבי גיוס של הומואים ולסביות? תשובה: השירות הצבאי מזמן אינטימיות רבה, שינה באוהל, מקלחות משותפות, מצבי קצה של אי- הגיינה ועוד, כמו גם חשיפה לגירויים מיניים הומוסקסואליים – מצב זה יכול לעורר חרדה עצומה באשר להתעוררות החשק המיני, שהוא בבחינת גילוי דרמתי עבור מתבגר שלא חווה אותו קודם, המצב נתפס לעיתים כ"בלתי הפיך"- דבר היכול להוביל לפגיעה משמעותית בתפקוד מלווה בניכור, התבודדות, ביטויי עצב ודכאון וגילויי חרדה. גם עבור הומוסקסואליים גלויים ייתכן ערעור היציבות – הפיתוי שבקרבה, לגלות, מול הצורך להישמר – קונפליקט שלא תמיד ניתן לעמוד בעוצמה הרגשית שמתלווה אליו. קיים הבדל בהתייחסות להומואים ולסביות בין היחידות השונות בצה"ל. במידה ואתם חווים חרדה וקושי על רקע זה, אני ממליץ לפנות לקב"ן.
*גולן ג´ורנו הוא איש בריאות הנפש במילואים