המלחמה עם איראן הסתיימה וחזרנו ל"שגרה" – אבל
איך המלחמה השפיעה ומשפיעה על בני ובנות נוער?
מה קרה מאז תחילתה ועד היום?
אם בתחילת הדרך הרשתות החברתיות התמלאו
בהומור, פטריוטיות ותחושת "ביחד", אז היום, כמעט
שנתיים אחרי, אפשר לראות שינוי רגשי בסרטונים שבני
נוער מעלים. הם עדיין משתפים תכנים על המלחמה
בטיקטוק, אבל הפיד כבר נראה אחרת: פחות גאווה
לאומית ותחושת שליחות, ויותר ביטוי לשחיקה, עייפות
וגעגוע לשגרה שנעלמה.
לצד שימוש בהומור כאמצעי התמודדות, עולים יותר
תכנים שמביעים בדידות, תסכול ופחד. למשל, טרנד
שבו נערים מעלים סרטון מבית הספר עם הכיתוב "לא
ידענו שזה יהיה היום האחרון", או סרטונים של בני
נוער שמבינים שלא יחגגו את נשף הסיום שלהם.
באתר סטיפס )אתר לשאלות אנונימיות( בני נוער
שאלו "מתי תהיה אזעקה?" או "מתי תיגמר המלחמה?".
אבל הם כנראה לא באמת מבקשים מידע, אלא
מבטאים אי ודאות מול בני נוער אחרים ומקווים לקבל
תמיכה ממי שמרגישים כמוהם.
מתבגרים מתמודדים עם המלחמה בכלים שזמינים
להם. גם אם הם לא מדברים על זה ישירות, הרגשות
עולים דרך המסך ושם אנחנו יכולים לפגוש אותם.
רוצים לקרוא עוד על מה עובר על בני נוער דרך
הרשת? כנסו לכתבה.